אני לא כותב את הדף הזה כדי להרשים. אני כותב אותו כדי שתדעו מי מדבר איתכם לאורך הספר, ולמה הספר נראה כמו שהוא נראה.
נולדתי בצ׳ילה, ואני גר בישראל. לאורך החיים הבנתי עד כמה השפה קריטית להתפתחות שלנו, ולכן הדבר הראשון שרציתי לעשות עם הספר הזה היה להוציא אותו בכמה שפות. אני גם מסתובב הרבה בעולם, בטיולים ארוכים ובהמון טרקים. באחת משנות השבתון שלי, שנה מטורפת, הייתי בעיקר במזרח, והיא הייתה ממש מתנה של החיים.
אני חבר סגל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחוג לחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי. רוב המחקר שלי שם עוסק בקשיבות, בחמלה ובלמידה חברתית־רגשית: אצל ילדים, אצל מורים, אצל תלמידים עם קשיים בקשב ובלמידה, וביחסים ביניהם. בניתי שאלונים בתחום. אני מלמד סמינרים וקורסים כמו "מוח, תודעה וחינוך", "קוגניציה, רגש, מוח ולמידה", "מדיטציה: תיאוריה, פרקטיקה ומחקר" ו"למידה חברתית־רגשית ומיינדפולנס", וגם קורסים מתודולוגיים. סטטיסטיקה אני מלמד הרבה מאוד שנים: התחלתי כמתרגל בחוג לפסיכולוגיה בסוף שנות השמונים, ובהמשך לימדתי שם גם את הקורסים מבוא לסטטיסטיקה וסטטיסטיקה מתקדמת. מאז לימדתי במקומות רבים. למדתי פסיכולוגיה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, ואחר כך עשיתי תואר שני ושלישי בפסיכוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. חקרתי את המוח, בין השאר בהדמיית MRI. במהלך הדוקטורט גם למדתי להיות מטפל שיאצו.
והדרך לא הייתה רק אקדמית. הכנתי עגילים ומכרתי אותם במדרחוב, עבדתי שנים רבות כמלצר, והייתי גם נגר, עם נגרייה משלי.
ויש עוד משהו שדי מאפיין אותי: בקבוק על הראש. אני הולך איתו, רוכב איתו על אופניים, ורוקד איתו, אפילו במסיבות. ולא פעם אנשים אחרים מצטרפים, ופתאום יש כמה בקבוקים על כמה ראשים. לפעמים אני מגיע איתו גם לשיעורים.
לאורך השנים פגשתי הרבה סטודנטים שמתקשים, וניסיתי להבין מה בדיוק קשה להם להבין. הרבה ממה שתמצאו בספר נולד מהשיחות האלה. נוצר ביני לבין הסטודנטים קשר חם, וזה מלווה אותי עד היום: כמעט בכל מקום שאני מגיע אליו, גם בחו״ל, אני פוגש סטודנטיות וסטודנטים לשעבר.
אבל הסטטיסטיקה היא רק חלק ממני. מגיל צעיר אני מתרגל מדיטציה, ובהמשך גם מיינדפולנס, ומשם צמח גם המחקר שלי. אני יושב ראש המרכז לחינוך קשוב ואכפתי ואחראי על המחקר בו. המטרה שלנו היא להנגיש קשיבות וחמלה, בדרך שעוזרת לנו להיות מודעים לערכים שלנו ולפעול לפיהם. אני גם עומד בראש הפורום האקדמי של עמותת בית חולמים, שמפיצה את תוכנית 16 המעלות.
והיה עוד פרק בחיים שלי, פחות צפוי: במשך יותר מעשר שנים עבדתי בחברות הייטק, בכריית נתונים ובפיתוח אלגוריתמים. שם למדתי איך מוצר עובד, מה עושה ממשק לנוח ולברור, ואיך נראית יצירתיות כשצריך לפתור בעיה אמיתית.
הרבה זמן הרגשתי שאלה עולמות נפרדים: מספרים, מוח, קשיבות, חינוך, מוצרים. בספר הזה ניסיתי לחבר אותם. הסטטיסטיקה נותנת את הכלים. ההבנה של היכולות האנושיות ושל המנגנונים במוח עוזרת לי לדעת על מה לשים את הדגש, כדי שהרעיונות באמת יובנו. הקשיבות מלמדת לשים לב ולהיות מודעים יותר, גם למחשבות שנכנסות לנו לראש, כמו "אני לא מבין מתמטיקה" או "אני לא טוב בזה". חלק מהקושי נמצא בתוך הראש שלנו, ואני מזמין אתכם להגיע לספר בראש פתוח. והניסיון בבניית מוצרים הוא הסיבה שיש כאן מעבדות לשחק בהן ולא רק נוסחאות.
המטרה שלי היא לא רק שתדעו לחשב. בסוף, אני מקווה שתצאו מהספר קצת יותר ביקורתיים כלפי מה שאתם קוראים ושומעים, וקצת יותר מודעים, גם כלפי עצמכם. ושתבינו את המשמעות של צ׳אנס, של מקריות, לא רק בסטטיסטיקה, אלא גם בחיים.
סטטיסטיקה במכולת
אפשר ליישם סטטיסטיקה בחיים, ממש ביום־יום. נניח שהלכתי למכולת וקיבלתי עודף חסר. המסקנה המיידית שלי: בעל המכולת גנב. ומעניין: אילו קיבלתי יותר מדי כסף, הייתי חושב שהוא פשוט התבלבל. לדברים הרעים יש בולטות גדולה מאוד, ולדברים הטובים בולטות קטנה.
במקום להגיע למסקנה כל כך מהר, אפשר להתנהג כמו סטטיסטיקאי. פעם אחת זה מקרה. אני אחזור למכולת, ואפילו לא אבנה סביב זה סיפור. אם גם בפעם השנייה העודף חסר, אני שם לב, אבל עוד לא מסיק. אחרי שלוש פעמים נכון להגיד: נראה שיש כאן משהו עקבי. עכשיו יש לי השערה, ואני בודק אותה בפעם הבאה. רק אם גם בפעם הרביעית זה קורה, אני יכול להסיק משהו.
וגם אז כדאי לשאול מה עוד יכול להסביר את זה. אולי כל שלוש הפעמים היו באותו שבוע, שבוע שבו קרה לו משהו קשה, והוא פשוט טועה בחשבון. לא בכוונה, ורק לעכשיו.
כך ההחלטות שלנו נעשות ביקורתיות יותר ופחות אישיות. ומתברר שרוב מה שקורה לנו הוא לא נגדנו.
לאורך הספר תפגשו מדי פעם הערה קצרה ממני, שמקשרת בין מה שלמדנו לבין החיים. לא צריך אותה למבחן. אני מקווה שתצטרכו אותה אחריו.
נעים להכיר, ובואו נתחיל.
ריקרדו